בית דפנה: חמש קומות ברובע שהיה פרדס ואחר כך מוסך
בניין משרדים בן חמש קומות בשונצינו 13, ברובע מונטיפיורי — האזור שהשוק מכנה «סוהו התל אביבי», במרחק קצר מציר יצחק שדה.
בית דפנה הוא בניין קטן ברובע שהשתנה מהר. שונצינו הוא אחד הרחובות הפנימיים שלו, ולכן שקט יותר מהצירים שסביבו — יתרון מוחשי באזור שבו התנועה מתנקזת לשני כבישים מהירים.
הפרופיל נגזר מהכינוי: סטודיו אדריכלות ועיצוב שהתמקמו ממש בין בתי המלאכה ששרדו, ולצידם גל הייטק — נכון לתחילת 2026 פועלות ברובע יותר ממאה חברות טכנולוגיה. לוחות התיווך מצטטים באזור טווח של כ־80 עד 120 ש"ח למ"ר לחודש, עם תפוסה גבוהה מאוד.
01מי כאן היום
מה שמייחד את מונטיפיורי מכל רובע עסקים אחר בעיר: אין בו אף מגדל משרדים. כל המלאי יושב במבנים נמוכים — תעשייתיים או מגורים לשעבר — וזה משנה את קנה המידה של הרחוב, של האור ושל היחסים בין השכנים.
מחיר שטחי המשרדים ברובע עלה פי 25 מתחילת שנות האלפיים — מכ־1,000 ש"ח למ"ר לכ־25,000. הקפיצה החדה ביותר מבין רבעי העסקים של תל אביב.
02הרחוב בערב
ועדת התכנון המקומית עיגנה ב־2023 במפורש את זכותם של המוסכים, המסגריות, הנגריות ובתי הדפוס הקיימים להמשיך לפעול לצד הבנייה החדשה. כלומר ההתחדשות כאן לא אמורה לגרש את שכבת המלאכה אלא לחיות איתה. בפועל זה רובע שממשיך לפעום גם אחרי שעות העבודה — ברים, מסעדות ומלון בוטיק — מה שנדיר באזורי תעסוקה.
03פרדס, מוסך, סטודיו
הרובע גדל על אדמות «פרדס מונטיפיורי» — הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע ועובד בידי יהודים, שחלקה של 103 דונם ממנו נרכשה ב־1842 בידי רבה של יפו יהודה הלוי מרגוזה עם החכם אברהם פנסו והחכם יחיאל בכר. ב־1923 מכרו היורשים את האדמות וחילקו אותן ל־270 מגרשים.
מקום הפרדס תפסה תעשייה — מוסכים, מסגריות, נגריות ובתי דפוס — אופי שהחזיק כמעט עד סוף המאה. משנות התשעים נכנסו אמנים וקהל צעיר לשטחים הזולים, ומכאן הכינוי «סוהו התל אביבי».
04מה שונה כאן מכל רובע אחר
במונטיפיורי אין אף מגדל משרדים. כל המלאי יושב במבנים נמוכים — תעשייתיים או מגורים לשעבר — וזה משנה את קנה המידה של הרחוב, של האור ושל היחסים בין השכנים.
לוחות התיווך מצטטים ברובע כ־80 עד 120 ש"ח למ"ר לחודש, עם תפוסה גבוהה מאוד. בבניין עצמו מצוטטים כ־80 ש"ח למ"ר ודמי ניהול של כ־12 — נתונים מלוח, שכדאי לאמת מול הבעלים.